בנים חוזרים, לבבות נפתחים, ועם שלם נזכר כמה עמוק הקשר בינינו.
ועדיין הלב שלנו לא שלם.
אנחנו מחכים, מתפללים ומחבקים מרחוק את כל מי שעדיין לא חזר,
ואת כל מי שלא ישוב עוד, את אחינו, החסרים כל כך.
'מאחים' בא להזכיר לנו מי אנחנו באמת- אחים, בני אותו הבית.
זה הזמן לאחות את הקרעים, לרפא את הלבבות, ולבחור באחדות.
הדרך פשוטה: כל אחד מקבל על עצמו קבלה קטנה של אחדות ל־40 יום.
זה יכול להיות פיוס עם אדם מסוים, להגיד בוקר טוב לשכן הנודניק,
או לכבד אדם עם דעה שונה משלי.
כי כל קבלה קטנה היא עוד צעד הביתה אל הגאולה שכבר כאן, מעבר לדלת.